ההתפתחות הטכנולוגית, שחוללה תמורה באופן
התרגום והפכה אותו למקביל לדברי הנואם, גררה בעקבותיה בהכרח גם שינוי בדרישות מהמתורגמן:
אם עד אז, בתרגום עוקב, היה עליו להקשיב היטב, במלוא הריכוז, לגייס את מטען ההשכלה
הכללית שלו ואת אוצר המילים שאגר בזיכרונו, ליישם שיטת כתיבה מהירה ומתומצתת בתנאי
לחץ בהיותו חשוף לקהל המאזינים, ואחרי כן לשחזר את הנאמר בשפת היעד, הרי שבתרגום בו-זמני נדרשים מהמתורגמן כישורים נוספים ומיוחדים. בנוסף למיומנויות החיוניות למתורגמן העוקב,
על המתורגמן הסימולטני להקפיד על דריכות מתמדת כדי לתת מענה לכל הפתעה, ולהיות בעל
יכולת דלייה מיידית מהזיכרון של אוצר מילים מקצועי ותחביר מדויק בשפת היעד. כל זאת,
תוך כדי הקשבה להמשך הדברים של הנואם. דהיינו, בתרגום סימולטני אין שיהוי כבתרגום עוקב,
ולפיכך המתורגמן מקשיב, חושב, מעבד את שנאמר ומפיק בשפת היעד את התרגום בתחביר הנכון
תוך שימוש במינוח המקצועי המדויק, וכל זאת, בעת ובעונה אחת.
כדי להתמודד בהצלחה מרבית עם האתגרים שמעמיד
בפני המתורגמן התרגום בעל-פה לסוגיו, עליו להקפיד להתעדכן בלא הרף בתחומים שונים, כמו
פוליטיקה, ספרות, פסיכולוגיה, מדע וכדומה, בנוסף להרחבה מתמדת של אוצר המילים המקצועי
בנושא הוועידה שבה יתרגם, כדוגמת פגישות ממלכתיות בין ראשי מדינות (מינוח דיפלומטי
/ פוליטי / כלכלי / תרבותי), ועידות בנושא פרסום, יהדות, חקלאות, רפואה, פיננסים, היסטוריה,
מיקרוביולוגיה ועוד.